מה זה אנדומטריוזיס?

הרירית שמרפדת את חלל הרחם נקראת אנדומטריום. כאשר רקמה הדומה לרירית הרחם גדלה ומשגשגת מחוץ לחלל הרחם מתפתחת מחלת  האנדומטריוזיס.

האזורים הנפוצים ביותר לגדילה של רקמת זו מחוץ לרחם הם אברי האגן: הרצועות המחזיקות את הרחם, קרום הצפק באגן ואבריי הרבייה קרי השחלות, וסביב לחצוצרות והרחם.

נגעים של רקמת אנדומטריום גדלה לעתים על פני איברים נוספים, שנמצאים בקרבה אנטומית לאברי הרבייה כגון: שלפוחית השתן, והמעי הגס. לעיתים נדירות, ניתן למצוא רקמה מרירית הרחם אפילו במקומות מרוחקים מהאגן, כגון הסרעפת הריאות או המוח.

רקמת רירית הרחם או האנדומטריום מגיבה לשינויים ההורמונאליים, שמתרחשים במהלך המחזור החודשי. גם רקמת האנדומטריום, שנמצאת מחוץ לרחם מגיבה לשינויים ההורמונאליים הללו. רירית זו אשר גורמת לשרשרת אירועים הגורמים לדלקת מקומית, להפעלה של המערכת החיסונית, להפרשת יתר של חומרי דלקת אשר גורמים לכאב ומובילים לעתים להיווצרות רקמה צלקתית, או הידבקויות מסביב לנגעי האנדומטריוזיס ובין אברים סמוכים, והתפתחות ציסטות בשחלות (שלפוחיות מלאות בנוזל חום דמוי שוקולד שמקורו בדם שהתפרק).

מדוע מתפתח אנדומטריוזיס?

לא ידוע למה רק נשים מסוימות מפתחות נגעים של אנדומטריוזיס ומדוע רק חלקן לוקות בתסמינים קשים. קיימות תיאוריות רבות בנוגע למנגנונים  שאחראים ליצירת רירית זו המתפתחת מחוץ לרחם . ידוע כי ישנו קשר גנטי, ידוע כי להפעלת המערכת החיסונית משקל רב בהתפתחות המחלה  וכי ישנם מצבי אנדומטריוזיס שונים ולכן קיימים מספר מנגנונים ליצירת אנדומטריוזיס. ראה מנגנונים ליצירת אנדומטריוזיס

אנדומטריוזיס עלולה להתפתח עקב מעבר של רירית שהתפרקה בחלל הרחם גם דרך החצוצרות לאגן. כך עלולה להגיע  רקמת אנדומטריום אל תוך הגוף מחוץ לחלל הרחם. מצבים אלו אופייניים לנשים עם רחם בעל מבנה לא תקין (רחם דו קרני) ואופיינים לנשים אשר החלו לקבל ווסת בגיל צעיר מאד ודימום רב ומתמשך. יש לזכור כי מעבר של דם וסתי, שמכיל למעשה רקמת רירית רחם שהתפרקה, בעד החצוצרות, כמתואר לעיל, מתרחש למעשה אצל כל הנשים, אך אצל מרבית הנשים מערכת החיסון מצליחה למנוע מהרקמה שנפלטה לכיוון האגן מלהיקלט על פני אברי האגן. התומכים בתיאוריה זו סבורים שהנשים שלקו באנדומטריוזיס סובלות מהפרעה במערכת החיסון, כך שזו אינה מצליחה להרוס את הרקמות הללו ולמנוע היווצרות נגעי אנדומטריוזיס.

מנגנון נוסף אשר יכול להסביר את התפתחות המחלה קשור לשינוי המתרחש בתאים בקרום הצפק בחלל האגן, בעקבות שינוי בתכונות של תאי האפיתל בחלל הבטן (שינוי "מטפלסטי") הם יהפכו לרקמה בעלת מאפיינים כשל רירית הרחם (האנדומטריום). אפשרות זו היא כמעט היחידה שיכולה להסביר התפתחות מוקד בודד במחיצה הרקטוגינלית בשלפוחית השתן ובמקומות מרוחקים.

מה הם התסמינים של אנדומטריוזיס?

אנדומטריוזיס גורמת לכאבים עזים במהלך הווסת לעיתים החל מגיל הנערות. נערות אלו חשות כאבים עזים, בחילות עייפות ונזקקות  למשככי כאבים. כאבים ותחושת כמעט עילפון, היעדרות מהלימודים ורצון להישאר במיטה מחייבים הערכה. במיוחד במשפחות בהן האם או אחות סבלו מדיסמנוריאה קשה (כאבים במהלך הווסת). ראי אנדומטריוזיס במתבגרות

נשים רבות החלו ליטול גלולות עקב הכאבים לאחר הפסקת נטילת גלולות מתחדשים הכאבים ומצב זה דורש הערכה ובדיקה. שילוב של כאבים במהלך הווסת וכאבים במהלך הביוץ או בעת קיום יחסים מחייב הערכה.

שילוב של כאבי אגן כרוניים, כאבים במהלך הווסת ואי פריון מטריד במיוחד ודורש בדיקה מדוקדקת. יש לזכור כי שיעור גבוה מבין הנשים עם שילוב זה תסבולנה מאנדומטריוזיס ואבחנה מוקדמת עשויה לסייע רבות. ראי אנדומטריוזיס ואי פריון

שיעור גבוה מבין הנשים המאובחנות כסובלות מאנדומטריוזיס מופנות להערכה רק לאחר סבל רב או רק לאחר התפתחות ציסטה אנדומטריאלית גדולה, נשים רבות הסובלות מתסמינים אופייניים מופנות להערכה רק לאחר כישלונות חוזרים של טיפולי פריון.

אנדומטריוזיס עלולה לגרום למגוון נרחב של תסמינים, אך התסמינים האופייניים הם:

• כאבי גב קשים לפני ובמהלך המחזור החודשי.

• דימום מוגבר במהלך הווסת.

• כאבים עזים באגן או בבטן התחתונה מהם האישה סובלת לסרוגין במשך חודשים.

• עוויתות קשות בבטן בזמן הוסת. בחילות הקאות ותחושת כמעט עילפון במהלך הווסת.

• כאבים בזמן קיום יחסי מין, בייחוד בעת חדירה עמוקה.

• הפרעות במערכת העיכול כגון: עצירות, כאבים בזמן יציאה, שלשולים המופיעים בעיקר במהלך הווסת.

• דימום מפי הטבעת בעת הווסת.

• כאבים או דחיפות במתן שתן, בעיקר בזמן המחזור החודשי.

• אי פריון.

כיצד מאבחנים אנדומטריוזיס?

החשד כי ייתכן שאישה סובלת מאנדומטריוזיס מתבסס, בד"כ, על אחד או יותר מהתסמינים האופייניים שתוארו למעלה. נשים עם סיפור משפחתי של אנדומטריוזיס זקוקות להערכה מוקדמת ומעקב. פנייה לרופא הנשים בשלב מוקדם עשויה לאפשר אבחנה מוקדמת. בשלב ראשון, יתבסס החשד על תלונות האישה ועל מציאת כאב או רגישות באזורים אופייניים בעת הבדיקה הגינקולוגית של האגן.

בשלב שני, הרופא יבצע בדיקת אולטראסאונד, במקרים רבים לא ניתן לזהות מוקדים בבדיקה זו ולכן העדר ממצאים אינו שולל נוכחות אנדומטריוזיס. ולעתים יזהה ציסטות בעלות מראה אופייני ("עכור") בשחלות. בשלב הבא, ניתן  להגיע לאבחנה ודאית של המחלה ע"י דגימה ישירה של הנגעים שחשודים כאנדומטריוזיס ושליחתם למעבדה לבדיקה פתולוגית.  

הדרך היחידה לבצע דגימה זו היא, על ידי בדיקה ישירה של החלל הפנימי של הבטן בעזרת ניתוח הקרוי לפרוסקופיה (החדרת סיב אופטי דרך חתך זעיר בטבור לצפייה ישירה באברי הבטן והאגן). לפרוסקופיה הינה פעולה ניתוחית חודרנית שנערכת תחת הרדמה כללית מלאה, ועל כן מבצעים אותה בעיקר במקרים שהאישה סובלת מתסמינים קשים, שפוגעים משמעותית באיכות חייה.

לעתים האבחון של אנדומטריוזיס נעשה באופן מקרי בעת לפרוסקופיה שמבוצעת למטרה אחרת, למשל כריתת ציסטה מהשחלה או בדיקת מצב החצוצרות באישה עם אי פריון או בעת כאבים עזים בנוכחות ממצא שחלתי בחשד לתסביב שחלתי. יש להימנע ככל האפשר ממצבים אלו שבהן המחלה מאובחנת במהלך ניתוח דחוף או במקרה. היתרון בלפרוסקופיה, למרות היותה פעילות חודרנית, היא שבנוסף לנטילת דגימה (ביופסיה) לשם אבחנה ודאית של אנדומטריוזיס, הפעולה מאפשרת גם להעריך את חומרת המחלה, כלומר לקבוע את המיקום, הגודל ומספר הנגעים באגן. חשוב לוודא, שבמידה וימצאו נגעי אנדומטריוזיס, שרופא מנוסה ומיומן יבצע ניתוח זה העלול להיות מורכב.

זמן הממוצע החולף בין הופעת התסמינים לבין האבחנה והטיפול ארוך ולעיתים חולפות שנים של סבל וכאבים עד להתחלת טיפול. הסיבות קשורות בעיקר לחוסר מודעות או חוסר ידע המונעים מנשים רבות לפנות לעזרה ומקבלות את כאבי האגן הכרוניים וכאבי המחזור כצרה שיש לחיות עימה ואין לה מרפא.

הטיפול באנדומטריוזיס

נשים רבות סובלות מהתסמינים של אנדומטריוזיס לאורך שנים והמחלה אף נוטה להחמיר עם השנים. אין כיום טיפול שמרפא לחלוטין את המחלה, אך ישנם טיפולים תרופתיים וניתוחיים, שמשיגים הקלה משמעותית של התסמינים ואף משפרים את הסיכוי להרות. הטיפול המיטבי נקבע על פי סוג וחומרת התסמינים, גיל האישה ונכונות האישה לעבור ניתוח.

כאשר התסמין העיקרי הוא כאב, לפני ובמהלך המחזור החודשי, הטיפול העיקרי הדרוש הוא טיפול עם תרופות נוגדות כאבים. טיפול נוסף הינו טיפול ממושך ורציף בגלולות למניעת הריון. גלולות אלו מדכאות את הגירוי ההורמונאלי לרקמת האנדומטריוזיס ומפחיתות את הדימום בנגעים שמחוץ לרחם במהלך המחזור החודשי. טיפול זה, וטיפולים הורמונאליים אחרים שנועדו לדכא את מחזורי הביוץ, מטרתם להקטין את גודל הנגעים ולאפשר החלמה של אזורי הדלקת באזור שמסביבם. טיפול זה הינו מתמשך ולאחר הפסקתו התסמינים יישנו.

במקרים שהתסמינים קשים יותר, חוסר תגובה לטיפול, ממצאים בבדיקה או בהדמיה או אי פריון, הסרת נגעי האנדומטריוזיס בניתוח לפרוסקופי תציע במקרים רבים הקלה טובה וממושכת. נראה שבמיוחד עבור נשים המעוניינות לשפר את יכולתן להרות, הטיפול הניתוחי עדיף על הטיפול התרופתי, שכמעט תמיד פועל דווקא למנוע את הביוץ ואת הסיכוי להרות. ראי הטיפול הלפרוסקופי באנדומטריוזיס.

כפי שצוין לעיל, כל הטיפולים הקיימים מציעים הקלה של התסמינים במקרים רבים רק באופן זמני, ואינם נותנים ריפוי מלא של הבעיה. אנדומטריוזיס נוטה לחזור ולהופיע בשנית אחרי כל אחד מהטיפולים שתוארו לעיל. במקרים קיצוניים במיוחד ניתן לבצע, בנשים שסיימו את תוכנית הפריון שלהן, ניתוח להסרה ניתוחית של האיברים שמעורבים בנגעי אנדומטריוזיס.

כיצד אדע אם אני סובלת מאנדומטריזיס?

באם את סובלת מכאבים עזים בזמן הווסת או מכאבים בזמן קיום יחסים, הרי שמומלץ לפנות להתייעצות עם רופא נשים. הרופא ינסה להעריך האם התסמינים מהם את סובלת אכן אופייניים לאנדומטריוזיס, ומחייבים ברור נוסף. במהלך הבדיקה הגינקולוגית יכול הרופא להתרשם מגודל ומבנה הרחם והשחלות, מרגישות על פני השחלות ובעת הנעת הרחם, ומרגישות בעת לחץ באזור הרצועות שמאחורי הרחם. בדיקת האולטראסאונד הגינקולוגי משלימה את הבדיקה ומדגימה את מבנה הרחם והשחלות. הרופא יבסס את רמת החשד להימצאות אנדומטריוזיס על פי התסמינים שהאישה התלוננה עליהם ועל ממצאי הבדיקה הגינקולוגית ובדיקת האולטראסאונד.

במקרים שבהם יש קושי לאבחן את האנדומטריוזיס, ישקול הרופא הפנייה למרכז המיועד לטיפול באנדומטריוזיס, בדיקות הדמייה נוספות ובדיקות דם. כאשר החש דהוא כי מדובר באדנומיוזיס יש צורך גם בבדיקות נוספות, בדיקת ה- MRI הינה הבדיקה המדויקת ביותר לאבחן "אדנומיוזיס", מצב בו רקמת רירית הרחם חדרה לדופן שריר הרחם. בדיקת דם למדידת רמות הסמן CA-125 עשויה אף היא לסייע באבחנה, מאחר והיא נוטה להיות גבוהה במקרים של אנדומטריוזיס.

הדרך היחידה, כיום, לאשר באופן חד משמעי את האבחנה של אנדומטריוזיס, הינה, כאמור, לפרוסקופיה. החדרת סיב אופטי דק דרך הטבור, בהרדמה כללית, מאפשרת סקירת חלל הבטן והאגן ומאפשרת לקיחת דגימה לבדיקה היסטולוגית. במהלך הבדיקה, ניתן לזהות בבירור את הרחם החצוצרות והשחלות, ניתן לזהות את מוקדי אנדומטריוזיס, דרגת פיזורם ודרגת החומרה של המחלה. במידה והמבצע מומחה בתחום, ניתן בשלב זה לטפל כירורגית במחלה. ראי הטיפול הלפרוסקופי באנדומטריוזיס