שרירנים (מיומות)

מאת: ד"ר שלומי כהן-אילון

שם בעברית: שרירני רחם (מיומות)

שם באנגלית: Myoma, Uterine Fibroids

מהם שרירנים? 

שרירנים (מיומות) הם גידולים (שפירים ברובם) שמתפתחים באזורים שונים בשריר הרחם או באיברי המין הנשיים. מדובר בגידולי האגן השפירים הנפוצים ביותר בקרב נשים. הם מופיעים אצל יותר מ-30%-40% מהנשים בגיל הפוריות (52-18), ולקראת גיל המעבר (מנופאוזה) שכיחותם עשויה להגיע עד ל-50%. לעתים יימצא יותר משרירן אחד. 

נדיר ששרירנים יהפכו משפירים לממאירים (שכיחות התופעה עומדת על אחד ל-900-300 מהמקרים). אין כל סימן קליני שמעיד על כך, למעט מצב שבו השרירן והרחם גדלים מהר ובזמן קצר יחסית (ניתן לגלות זאת בבדיקת אולטרסאונד אצל הגינקולוג/ית). בנוסף, בהדמיית MRI עשויים להתגלות סימני נמק בשרירן (מראה לא אופייני שלו). 

מהם גורמי הסיכון?

הסיבה להתפתחות שרירנים עשויה להיות: 

• נטייה גנטית-משפחתית (שינוי גנטי שגורם לצמיחת שרירנים). 
• רמת אסטרוגן גבוהה (שבין השאר אופיינית לנשים בגיל הפוריות, טיפולי פריון, הריון, הנקה, שחלות פוליציסטיות והשמנה), אשר עשויה להוביל לשגשוג יתר של תאי שריר הרחם וכך להתפתחות שרירנים. לשרירנים עצמם יש גם קולטנים לאסטרוגן ואם הם מתמקמים ליד כלי דם הם גם מקבלים אספקה שלו. 
• הליכים כירורגיים ברחם, כמו גרידה וניתוח קיסרי (חיתוך שריר הרחם יכול לגרום לגירוי שלו וכך להתפתחות שרירנים).  

מהם הסוגים?

שרירן תת-רירי (Submucosal): בולט לכיוון חלל הרחם, מאריך את מספר ימי הווסת (בשל הגדלת שטח הפנים של רירית הרחם והדימום המוגבר שהיא גורמת בעת נשירתה) וגורם לכאבים במהלכם (ובעת קיום יחסי מין). הוכח כפוגע בהשתרשות ביצית מופרית ברירית הרחם וכך מונע הריון או מעלה את הסיכון להפלה.
שרירן תוך-דפני (Intramural): כלוא בין סיבי שריר הרחם ולרוב גורם ללחץ על רירית הרחם וכך מגביר את הדימום הווסתי ומאריך את משכו. לרוב אינו פוגע בפוריות.
שרירן תת-סרוזי (Subserosal): בולט מדופן הרחם לכיוון חלל הבטן. בדרך כלל לא פוגע בפוריות אך גורם לתסמינים כגון לחץ על הרקטום המוביל לעצירות או לחץ על שלפוחית השתן שמוביל לקושי/ תכיפות בהטלת שתן ולעתים אף לדליפת שתן במאמץ (פגיעה באיברים הסמוכים למערכת העיכול ולדרכי השתן). 

מהם התסמינים? 

לרוב שרירנים לא גורמים לתסמינים. במקרים אלו הם עשויים להתגלות באקראי בבדיקת גינקולוג/ית, לגדול במשך השנים ללא כל סימן ואז לגרום לתסמינים בעיקר סביב גיל המעבר. לרוב הם גם יצטמקו ספונטנית בגיל זה אך לא ייעלמו לחלוטין.

בשאר המקרים מופיעים תסמינים שכאמור אופייניים למיקום השרירן, כגון דימום וסתי מוגבר, כאבים בווסת או ביחסי מין, אנמיה (חוסר דם) שגורמת לעייפות כרונית, לחץ על שלפוחית השתן או על הרקטום וקושי להרות.  

כיצד מאבחנים? 

האבחנה קלה יחסית ומתבססת על בדיקה גינקולוגית שכוללת אולטרסאונד נרתיקי או בטני. לפיכך כל אישה צריכה להיבדק אחת לשנה אצל גינקולוג/ית, גם באולטרסאונד. נשים בקבוצת סיכון, בעלות היסטוריה משפחתית של שרירנים או לאחר הליכים כירורגיים ברחם או טיפולי פוריות, צריכות להקפיד על מעקב קבוע שכזה. אם מאתרים שרירן, יש לעקוב אחר מיקומו, גודלו והתסמינים אם ישנם. 
 

כיצד מטפלים?

קיימים כיום מגוון טיפולים – שמרניים, שמרניים למחצה וכירורגיים. למידע נרחב על הטיפול בשרירני הרחם>> 

למה לטפל בתופעה דווקא בשיבא?

במרפאת שרירנים-מיומות בשיבא עובדים רופאי נשים בכירים ומנתחים שיודעים להעריך באולטרסאונד ו-MRI את גודל השרירנים ומיקומם ולטפל בהם במגוון דרכים, בהתאם לגיל המטופלת וכוונתה להרות, סוג השרירן והתסמינים.