דימום נרתיקי חריג/ בלתי סדיר

שם המחלה באנגלית: Abnormal Vaginal Bleeding

מהו דימום חריג/ בלתי סדיר וממה הוא נגרם?

דימום נרתיקי חריג/ בלתי סדיר מסווג לשני סוגים עיקריים: כזה שנובע מסיבות הורמונליות וכזה שנובע מסיבות אנטומיות/ מבניות של איברי האגן. מדובר בתופעה נפוצה שמוכרת לנשים רבות ולעתים קרובות דורשת בירור רפואי וטיפול מתאים. הדימום נחשב לחריג אם הוא מופיע בין וסת לווסת, לאחר יחסי מין, לאחר הפסקת המחזור החודשי – סביב גיל המעבר, או אם הוא ממושך או מוגבר (מעל כשבוע או יותר מ-80 מ"ל במהלך הווסת).

הסיבות העיקריות הן:

בילדות: טראומה מינית, חדירת גוף זר לנרתיק, זיהום בנרתיק ודלקת בדרכי השתן.

בגיל הפריון: הריון, ביוץ לא סדיר (גורם לכך שרירית הרחם נעשית לא יציבה ונושרת, מה שעשוי להוביל לדימום לא סדיר/ מוגבר), דלקת בדרכי השתן, שימוש באמצעי מניעה, שרירנים/ פוליפים (גידולים שפירים המתפתחים מתוך רקמת רירית הרחם או שריר הרחם), ושינויים טרום-ממאירים או ממאירים בצוואר הרחם או הרחם.  

סביב גיל המעבר: שינויים הורמונליים (מובילים בין היתר להפרעה בביוץ), טיפול הורמונלי, ניוון של הרקמה המצפה את הנרתיק או הרחם, שרירנים/ פוליפים ברחם, זיהום רחמי, וסרטן צוואר הרחם/ סרטן הרחם או שינויים טרום-ממאירים בצוואר הרחם או הרחם.
 

איך מאבחנים?

בדיקת הרופא כוללת: תשאול על הבעיה הנוכחית ועל הרקע הרפואי (כגון היסטוריה מיילדותית, שימוש בתרופות ובאמצעי מניעה, ומאפייני המחזור החודשי – למשל אורכו ומשך הדימומים, כמותם ואם הם מלווים בכאבים או בקרישי דם), מדידת סימנים חיוניים, ובדיקה כללית וגינקולוגית לאיתור מקור הדימום. 

בהמשך ייתכנו בדיקות כגון בדיקת דם (למשל רמת הורמונים נשיים ותפקוד בלוטת התריס), אולטרסאונד אגן, בדיקת פיפל/ ביופסיה של רירית הרחם (לקיחת דגימת רקמה ממנה כדי לבחון אם קיים בה נגע ממאיר), משטח צוואר הרחם/ פאפ (ליקוט תאים מצוואר הרחם אשר נבדקים בהם שינויים טרום-סרטניים או סרטניים), והיסטרוסקופיה (החדרת מכשיר אופטי דק דרך הנרתיק וצוואר הרחם לצורך התבוננות/ פעולות בחלל הרחם).

איך מטפלים?

הדימום יטופל בהתאם לסיבה שגרמה לו, הורמונלית או אנטומית/ מבנית. הטיפולים השכיחים הם: מתן עירוי דם/ נוזלים, גלולות למניעת הריון (מונעות ייצור רירית רחם לא יציבה שעלולה להתבטא בדימום מוגבר), התקן תוך-רחמי שמכיל פרוגסטרון (מדכא את צמיחת רירית הרחם וכך מקטין/ מעלים דימום מוגבר), ותרופות כגון הקסקפרון שמפחיתות/ מונעות דימום באמצעות התערבות במנגנון קרישת הדם.
טיפולים נוספים, כירורגיים, הם למשל: גרידה של חלל הרחם (הליך שבו מגרדים את רירית הרחם ומוציאים ממנה רקמה לא תקינה שמדממת), ניתוח להסרת שרירנים או פוליפים ברחם, אבלציה (צריבה/ חימום) של רירית הרחם, וניתוח לחסימת כלי דם שמספקים דם לרחם. אצל נשים בגיל המעבר או כאלו שלא מעוניינות להרות, אשר סובלות מדימום בלתי פוסק, ניתן לשקול גם כריתת רחם (היסטרקטומי). פעולות אלו יכולות להתבצע בגישה נרתיקית או בטנית, בגישה זעיר-פולשנית או פתוחה, בהתאם למקרה.

מהם הסיבוכים האפשריים?

דימום חריג עלול לגרום לאובדן כדוריות דם אדומות, מחסור בברזל ואנמיה ולירידה בנפח הדם (הלם תת-נפחי) – מצב חירום רפואי שבו חלה ירידה באספקת הדם לכל מערכות ואיברי הגוף.

מתי לפנות לרופא?

ברוב המקרים דימום נרתיקי חריג/ בלתי סדיר לא צריך להדאיג. אך אם הוא נמשך כמה חודשים, מומלץ לפנות לרופא נשים. מומלץ לפנות אליו גם אם הדימום מלווה באחד או יותר מהתסמינים הבאים: ריח חריג, גירוי נרתיקי ואי נוחות, עייפות בלתי מוסברת, וחום גוף גבוה (מעל 38 מעלות) שמקורו אינו ברור.
 

למה לטפל בתופעה דווקא בשיבא?

צוות המומחים במחלקת נשים בשיבא מנוסה ביותר בטיפול בדימום נרתיקי חריג ומטפל בו במגוון גישות ושיטות כמתואר לעיל.