איך מאבחנים אנדומטריוזיס?
החשד כי אישה סובלת מאנדומטריוזיס מתבסס בדרך כלל על אחד או יותר מהתסמינים האופייניים. לעתים, החשד להימצאות המחלה עולה לראשונה עקב פנייה לרופא לייעוץ בשל אי פריון וקושי להרות. גם ממצא בבדיקת אולטרסאונד של האגן של ציסטה בעלת מראה אופייני ("עכור") בשחלות, יכול לעורר חשד לאבחנה.
מחקרים מראים כי עוברות כשש שנים בממוצע עד שאישה מאובחנת כסובלת מאנדומטריוזיס. בתקופה זו האישה סובלת מתסמינים קשים הפוגעים באיכות חייה, וחמור מכך עלול להיגרם אצלה נזק בשחלות ובסמוך לחצוצרות. האיחור באבחון המחלה נובע בעיקר מחוסר מודעות בקרב נשים צעירות לכך שיש הסבר לכאבים העזים שמהם הן סובלות בעת המחזור. סיבה נוספת היא כי אבחון חד-משמעי של המחלה מחייב לפרוסקופיה ונטילת דגימה, ולעתים גם MRI, אבל לא תמיד ממהרים להפנות את האישה לבירור במרפאה המתמחית בתחום.
אנו ממליצים לאישה הסובלת מכאבים עזים בזמן הווסת או מכאבים בעת קיום יחסי מין לפנות להתייעצות עם רופא נשים. הרופא יעריך אם התסמינים אכן אופייניים לאנדומטריוזיס, ומחייבים בירור נוסף. במהלך בדיקה גינקולוגית יכול הרופא להתרשם מהגודל ומהמבנה של הרחם והשחלות, מרגישות על פני השחלות בעת הנעת הרחם ומרגישות בעת לחץ באזור הרצועות שמאחורי הרחם. בדיקת אולטרסאונד גינקולוגי משלימה את הבדיקה ומדגימה את מבנה הרחם והשחלות.
לעיתים רחוקות, ישקול הרופא ביצוע של בדיקת תהודה מגנטית, MRI. בדיקת זו מדגימה היטב את הרקמות הרכות של אזור האגן ולעיתים עוזרת בהדמיית המוקדים.
בדיקת דם למדידת רמות הסמן CA-125 עשויה אף היא לסייע באבחנה, מאחר שהיא נוטה להיות גבוהה במקרים של אנדומטריוזיס.
אולם, הדרך היחידה לאשר באופן חד-משמעי את האבחנה של אנדומטריוזיס היא באמצעות לפרוסקופיה - החדרת סיב אופטי דק דרך הטבור, בהרדמה כללית. הסיב מאפשר לסקור את חלל הבטן והאגן ולקחת דגימה לבדיקה היסטולוגית. במהלך הבדיקה, ניתן לזהות בבירור את הרחם, החצוצרות והשחלות, ולזהות מוקדי אנדומטריוזיס, את דרגת הפיזור שלהם ואת דרגת החומרה של המחלה.
