האורגזמה של האישה ונקודת הג'י

 גילה ברונר MPH MSW CST

מנהלת השרות הסקסולוגי במרכז לרפואה מינית, מחלקה אורלוגית
המרכז הרפואי שיבא, תל השומר

טלפון  Gila.bronner@sheba.health.gov.il    03-5305970

לאור הפרסומים האחרונים על נקודת ג'י, החלטנו להתייחס שוב לאורגזמה הנשית. סקירת המחקרים המקיפה שפורסמה החודש ב- Journal of Sexual Medicine  מגלה כי אף מחקר לא הוכיח באופן חד-משמעי את קיומה של נקודת הג'י. מאיפה נולדה נקודת ג'י? הכל התחיל בגרמניה בשנות ה- 50, מאז שפרסם ד"ר פון גרפנברג את ממצאיו לגבי קיום אזור רגיש לאורגזמה בקדמת הנרתיק בחלק העליון. מאותו זמן, הדעות היו חלוקות לגבי הימצאותו ותפקידו של אזור זה בנרתיק. מצד אחד קיים ידע מחקרי רב על התפקוד המיני של האישה, המדגיש שמיניותה מושפעת מגורמים נפשיים, התנהגותיים, זוגיים, רפואיים ופיזיולוגים. ידוע שבעיות בתפקוד המיני אצל נשים קשורות גם בגורמים חברתיים, תרבותיים, פסיכולוגיים, חוסר ידע, תקשורת לקויה, בעיות הקשורות בבן הזוג ובמערכת היחסים הזוגית, וגם בעיות רפואיות פיזיולוגיות. היכולת של האישה להתעורר מינית ולהגיע לאורגזמה מחייבת שילוב תקין של כל הגורמים הללו. אי לכך, ההתמקדות בגירוי אזור נקודת ה- G מטעה נשים וגברים לחשוב כאילו קיים פתרון פיזיולוגי פשוט, שישפיע על תפקודן המיני. כשלון המחקרים בהם ניסו לתת לנשים ויאגרה, במחשבה שגודש דם באברי המין ישפר את בעיית החשק וההתעוררות המינית, רק מדגיש עובדה זו.  

אם נעקוב אחרי האורגזמה של האישה, נגלה היסטוריה ארוכת ימים. בתחילה לא התייחסו אליה, לא בפרסומים ולא במחקרים. היא לא הייתה קיימת. במשך מאות שנים הגבר היה חודר, גומר והולך לישון. בתחילת המאה ה-20, פרויד ופסיכיאטרים גרמנים נוספים הזכירו את האורגזמה הנשית וטענו שלאישה יש שני סוגים: הסוג האינפאנטילי (הילדותי) שמתרחש באוננות בילדות, והסוג הוגינאלי (הנרתיקי), שכך הם קראו לאורגזמה הבוגרת המתרחשת לדעתם ביחסי מין פנימיים. כיון שבאוננות, רוב הנשים ידעו לגמור  בגירוי חיצוני, ולא תמיד הצליחו בזמן חדירה לנרתיק, נותרו מאות אלפי נשים מתוסכלות מהידיעה שהן "נתקעו" בהתפתחות המינית שלהן ונשארו עם האורגזמה האינפאנטילית.

החל משנות ה-60 של המאה הקודמת, חוקרים כמו מסטרס וג'ונסון, זינגר-קפלן ואחרים הציגו גישה חדשה. "אורגזמה היא אורגזמה", כך הם טענו, "ולא משנה מה מקורה: גירוי ידני, ויברטור, גירוי אוראלי, התחככות על גוף הגבר או בזמן חדירה". הם סברו שכל סוגי האורגזמה מקורם בגירוי הדגדגן, באופן ישיר או עקיף. לאחר כמה שנים, ניסו מספר חוקרים לבדוק את קיומה של הנקודה שמצא ד"ר גרפנברג, נקודת הג'י. חוקרים אלה דיווחו על אחוז קטן של נשים היכולות לגמור מגירוי באזור זה. רוב הנשים דיווחו שללא גירוי בדגדגן (ישיר או עקיף) הן אינן מגיעות לפורקן.

בטיפול הפסיכו-סקסואלי ניתן לאבחן עוד סיבות לקשיים להגיע לאורגזמה, כמו הקושי להשתחרר, לוותר על השליטה והאיפוק שהנשים רכשו במשך שנים של חינוך חברתי. עבור נשים רבות המסר היה ברור: מי שמבטאת את מיניותה היא "זולה" "שרלילה" "שרמוטה" או "פריחה". אז הנשים למדו להתאפק. כאשר הן מגיעות לקיום יחסי מין, הן מגלות שהלמידה להגיע לאורגזמה הינה לעיתים תהליך שדורש זמן, למידה, שחרור והתמקדות בעונג ובהנאה על מנת ליצור רמת ריגוש גבוהה. 

כיום צריך להתייחס להיבט נוסף: חובת האורגזמה. אין ספק שאורגזמה היא דבר מהנה וחשוב, אבל הלחץ החברתי להגיע לאורגזמה בכל מחיר, והמרדף אחריה, עלולים לקלקל את יחסי המין לאישה וגם לבן זוגה. במקום להתמקד על ההנאה שבקרבה הגופנית והנפשית, ליהנות מהתעוררות וגירוי, חושבים על איך ומתי נגיע למטרה. הבשורה המפתיעה לנשים וגם לגברים, שאם מפסיקים את המרדף המיותר אחרי האורגזמה, ומתמקדים בהנאה ובריגוש, מגלים בהפתעה שברגע המתאים היא פשוט מופיעה.