גיל המעבר

במרפאה אנו עוסקים באבחון, טיפול ומעקב בבעיות גיל המעבר ובאוסטאופורוזיס (בריחת סידן) הקשור בגיל המעבר.

גיל המעבר, או מנופאוזה, מתחיל אצל רוב הנשים סביב גיל 40, עקב תהליך הדרגתי של ירידה ברמות ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון. הורמונים אלה אחראים על תקינות הנרתיק והרחם וכן על מחזורי הוסת והפריון. האסטרוגן גם תורם לשמירת תקינות העצם ולרמות נאותות של כולסטרול בדם.
 
הירידה ברמות ההורמונים יכולה לגרום לקשת של תסמינים, היכולים להימשך על פני מספר חודשים או שנים. חלק מהנשים יסבלו מהתסמינים בדרגות שונות של אי-נוחות, ואחרות לא יסבלו כלל. התסמינים העיקריים הם:

• שינויים במחזור החודשי: בתחילה המחזורים מתקצרים, ובהמשך מתארכים. חלים גם שינויים בכמויות הווסת שיכולות בהתחלה להצטמצם ובהמשך להתגבר. שכיחות התופעה של דימום בין הווסתות עולה אף היא.
   
• גלי חום: גלי חום הם תחושה פתאומית של חום בפלג הגוף העליון - פנים, צוואר, חזה, גב וזרועות – שיכולה להיות מלווה בהזעה. משך גל החום נע בין מספר שניות ל-5 דקות.
   
• שינויים בנרתיק ובשלפוחית השתן: רקמת איברי המין יכולה לאבד לחלוחית ולהיעשות דקה ושברירית . שינוים אלה מלווים בדרך כלל באי-נוחות בקיום יחסי מין ולעתים אף לדימום. כמו כן, עולה שכיחות הזיהומים הווגינליים, ולחלק מהנשים יש גם יותר זיהומים בדרכי השתן.
   
• יחסי מין: תדירות יחסי המין פוחתת, שכן ירידת רמות הורמוני המין פוגעת בדחף המיני והיובש הנרתיקי גורם לכאב בעת מגע.
   
• הפרעות בשינה: לחלק מהנשים בגיל המעבר יש הפרעות בשינה, המתבטאות בקושי להירדם או בהתעוררויות תכופות במשך הלילה. לאחר יקיצה לילית קיים קושי לחזור ולהירדם. לעתים גלי חום, המופיעים בדרך כלל בלילה, יכולים גם הם לגרום ליקיצה מוקדמת.
   
• שינויים במצב הרוח: במקביל לירידה ברמות האסטרוגן, מופיעים שינויים במצב הרוח ובהתנהגות המלווים לעתים בתחושת עייפות. עם זאת, דיכאון אינו חלק מתסמיני המנופאוזה.
   
• שינויים במבנה הגוף: חלק מהנשים חשות בשינויים גופניים, כמו השמנה באזור המותניים, ירידה בנפח השרירים, רפיון שרירים ושינויים בעור ובעיקר אובדן גמישותו. נשים אחרות מתלוננות על ירידה בזכרון ואבדן גמישות השרירים והמפרקים.
   
• אוסטאופורוזיס: בגוף מתקיים תהליך קבוע של החלפת העצם הישנה בחדשה. המחסור באסטרוגן בגיל המעבר גורם לעצם יותר להיהרס מאשר להיבנות, וכתוצאה מכך מסת העצם הולכת ומידלדלת והעצם הופכת לחלשה יותר ונוטה להישבר.

מה אפשר לעשות?

יש כמה פעולות שיכולות לעזור לך:

• להפסיק לעשן.
   
• להקפיד על דיאטה בריאה המבוססת על מזון דל-שומן וכולסטרול ועשירה בסיבים מירקות ופירות ומועשרת בוויטמינים ובמינרלים, כולל סידן.
   
• להפחית במשקל.
   
• להתמיד בפעילות גופנית, כמו הליכה או ריצה לפחות 3 פעמים בשבוע.
   
• במקרים של יובש נרתיקי - להשתמש במסככים על בסיס מים.
   
• להגיע לביקורות סדירות אצל רופא נשים לבדיקה גינקולוגית, לבדיקת שד, למשטח פאפ מצוואר הרחם, לממוגרפיה ולבדיקת צפיפות העצם.

 מה עם טיפול הורמונלי?

טיפול בהורמונים נועד להשלים את החוסר ההורמונלי, במיוחד כאשר הוא זה מלווה בתסמינים מנופאוזליים או באוסטאופורוזיס. אם אינך סובלת מתסמיני גיל המעבר או שקיומם אינו מפריע לאיכות חייך, אין צורך בטיפול הורמונלי.

מקורם של ההורמונים הניתנים בגיל המעבר בארבע קבוצות הורמונליות:

אסטרוגן – לנשים שעברו ניתוח לכריתת רחם.

אסטרוגן משולב עם פרוגסטרון – לנשים הזקוקות לאסטרוגן ושיש להן רחם. ההורמון הפרוגסטגני מגן בפני ההשפעה המסרטנת שיש לאסטרוגן על רירית הרחם.

הורמון בעל פעילות אסטרוגנית אך ללא השפעה על רירית הרחם ורקמת השד.

הורמון סינתטי בעל פעילות משולבת אסטרוגנית , פרוגסטגנית ואנדרוגנית ללא השפעה על רירית הרחם או על רקמת השד.

ההורמונים השונים יכולים להילקח בצורת כדורים לבליעה, מדבקות או משחות. לנטילתם יש כמה חסרונות: הגברת הסיכון לסרטן שד; הגברת קרישתיות הדם; סכנת שבץ מוחי. מנגד, הם מפחיתים את הסיכון ללקות בסרטן המעי הגס.