ללדת מהראש - טיול על הירח

מאת: אביבה גרבובסקי - דולה במרכז הרפואי שיבא, תל השומר

כשאני מסתכלת אחורה ומנתחת את הלידות בהם הייתי נוכחת בתור דולה, אני לא יכולה להתעלם מתופעה מדהימה שמתרחשת לפעמים אצל יולדת בזמן הצירים, במיוחד בשלב הפעיל של הלידה. מצד אחד זה משהו שקורה להרבה נשים בזמן הלידה, אך מצד שני, ממעטים לדבר על התופעה הזו וממעטים להתכונן להתנהגות המוזרה מאוד של היולדת בחדר הלידה.

כיום, כל רופא גינקולוג או אחות מיילדת יודעים היטב שלהורמונים יש תפקיד מרכזי בלידה. ההורמונים הם אלה שמתחילים את הלידה וגם אחראיים להתפתחות הצירים ולאינסטינקט הפליטה של התינוק מגופה של האימא. אבל בעצם, הרפואה המודרנית מכירה בעובדה שהיא אינה יודעת מספיק על תקפידי ההורמונים השונים בכלל, ובלידה בפרט.

התופעה שאני מדברת עליה מתוארת בספרים כ"טיול על הירח" של היולדת. כשהשלב הפעיל של הלידה נמצא בעיצומו, אפשר לראות יולדות שמתנהגות כאילו הן מאבדות את הקשר עם המציאות, מתכנסות בתוך עצמן, נכנסות למעין טראנס, מגלגלות עיניים, מתחילות למלמל בצורה לא מובנת ובעצם יוצאות ל..."טיול על הירח". מין סוטול כזה, הרגשה של שיכרות ואובדן חושים כתוצאה מהכאב והעונג שהיא חווה.

כאב ועונג? איך אני מעיזה להזכיר אותם באותו משפט? ובכן, כן. אנחנו יודעים שהכאב והעונג שייכים לאותה המערכת בגוף. מערכת קדומה וראשונית שאנחנו, בני האדם, חולקים עם כל היונקים האחרים. מערכת זו מתקיימת במוח הקדמון שלנו, ההיפותלמוס, והיא זאת שאחראית על תפיסת הכאב, הסכנה והפחד שלנו אבל גם על ההרגשה הטובה, הסיפוק והיכולת שלנו ליצור קשרים של אמון עם בני-אדם אחרים (זוגיות, הורות וכדומה). המערכת הזו מופעלת באמצעות סוג מסוים של הורמונים שמפקדים גם כמוליכים עצביים בין חלקי המוח, או בשפת המדע Neorutranssmiters.

ההורמון המוליך העיקרי שמופרש בכמויות גדולות בזמן הלידה, אצל היולדת והתינוק גם יחד, הוא הורמון האוקסיטוצין (Oxytocin). כשמופרש האוקסיטוצין במוח שלנו, אנחנו מרגישים אהבה, אמון, נינוחות וגם התעוררות מינית. בגלל זה הוא נקרא הורמון האהבה או ההורמון האלטרואיסטי. האוקסיטוצין, כשהוא מגיע בצורה ממוקדת, דרך מחזור הדם, לקולטנים שנמצאים באיברים שונים בגוף, גורם גם להתכווצויות סדירות ברקמות שריר רכות ובבלוטות מסוימות. כך למשל נוצרים הצירים, התכווצויות של שריר הרחם. אבל לא רק צירים, האוקסיטוצין גם מופרש אצל גברים ונשים בזמן קיום יחסי מין ובכמויות גבוהות יותר בזמן אורגזמה מינית. אצל הגברים הוא זה שגורם להתכווצות בלוטת הערמונית וכתוצאה מכך לפליטת נוזל הזרע ואצל נשים הוא גורם להתכווצויות בשחלות, שעוזרות לנוזל הזרע לעלות במעלה מערכת הרבייה, למקום בו נמצאת הביצית.. האוקסיטוצין מופרש גם אצל נשים בזמן הנקה וגורם לפליטה של חלב האם.

היום אנחנו יודעים שהמערכת של העונג והכאב בגוף פועלות יחד, במיוחד כאשר אנחנו עושים פעולות שמבטיחות את ההישרדות וההמשכיות שלנו. פעולות שהיו יכולות להיות רק כואבות ברמה הפיזיולוגית,  כמו: הכנסת מזון ונוזלים לגוף שלנו, פליטת פסולת מהגוף שלנו (פיפי וקקי), חדירה של מישהו אחר לתוך הגוף שלנו (יחסי מין) ויציאה של תינוק מהגוף שלנו (לידה), מתוגמלות בהרגשה של עונג כה גדול, שהוא כשלעצמו מבטיח את העובדה שנמשיך לקיים פעולות אלה גם בעתיד.

יחד עם האוקסיטוצין, שעובד קשה מאוד בלידה, מופרשים שני סוגים של הורמונים: אנדומורפינים (Endomorphines) ואנדוקנאבינואידים (Endocannabinoids). תרכובתם הכימית של ההורמונים האלה דומה לחומרים חזקים אחרים שאנו מכירים ושמשפיעים בצורה חדה על מצב הרוח שלנו: מורפיום וקנאביס (גראס). כן גבירותיי, סמים. אבל טבעיים לגמרי.

מחקרים מדעיים שונים שבוצעו בקרב יולדות בשנים האחרונות מראים שבזמן הלידה קיימת פעילות מוגברת של אותם הורמונים והם מופרשים בגוף האישה בכמויות גבוהות ביותר. ממש שיטפון של הורמונים. מעבר לכך שההורמונים האלה אחראים לניהול תהליך הלידה וליצירה של התכווצויות סדירות של הרחם (צירים), הם גם משפיעים בצורה חדה על מצבה הנפשי, על ההתנהגות ועל מצב הרוח של היולדת. טוב, בכל זאת הורמונים...אנחנו מכירות את זה מהמחזור החודשי...

בדיוק מאותה הסיבה שאנחנו יודעים שההורמונים אחראיים לשינויים במצב הרוח שלנו, אנחנו יכולים גם לדעת איך לידה מתפתחת, אם רק שמים לב ומתבוננים בשינויים הרגשיים שהיולדת עוברת בתהליך הלידה. אפשר ממש להבחין בכך שיש "מפת דרכים" רגשית אותה עוברת היולדת. סימני הדרך הרגשיים שמופיעים אצלה משמשים אותי, בתור תומכת לידה,  כדי לדעת איך הלידה מתקדמת ואיפה אנחנו נמצאים כרגע בתהליך.

אחד הסימנים המובהקים ביותר להתקדמות השלב הפעיל של הלידה הוא הפרשה מוגברת של אותם הורמונים שהם "סמים טבעיים". היולדת נראית ממש מסטולית והיא שוקעת לתוך הטקס של אובדן החושים שתיארתי מקודם. ההורמונים מתפקדים לא רק כמשככי כאבים טבעיים אלא ממש לוקחים את היולדת לטיול במקום אחר, כדי ליצור אצלה את יכולת ההתמודדות. על כל ציר, יש תגמול והוא בא בצורה של הורמונים ממסטלים.

כפי שציינתי, לא מתכוננים לתופעות הרגשיות שההורמונים גורמים ליולדת ומתמקדים יותר ב"מדידת" ההתקדמות של הלידה לפי עוצמת הצירים והכאב ולפי היווצרות הפתיחה בצוואר הרחם. לדעתי זה חבל כי אחד הדברים החשובים בלידה - מצב הרוח או המצב הרגשי של היולדת, כמעט לא באים בחשבון. לידה היא קודם כל מהראש. או מהמוח יותר נכון.לפעמים, כשזוגות נתקלים בתופעה זו בחדר הלידה הם עלולים להיבהל ולפרש את התנהגות היולדת כאילו שמשהו לא בסדר, ואז בעצם לגרום להפסקת ההפרשה של ההורמונים הממסטלים ולהפרשה מוגברת של הורמון המתח, הלא הוא האדרנלין. יתרה מכך, כל פעילות יתר של המוח החדש, הניאוקורטקס (Neocortex), גורם לירידה בפעילות של המוח הקדמון, ההיפותולמוס וכתוצאה מכך לירידה בהפרשת ההורמונים שמקדמים את הלידה.

בגלל זה אני ממליצה ומלמדת איך להיות מוכנים לכך שהיולדת, בשלב מתקדם של תהליך הלידה, תהיה מסטולית ותצא ל"טיול על הירח". אני אפילו ממליצה לעשות כמה דברים שיעזרו לה להיכנס למצב זה ולהישאר בו כל עוד היא צריכה. בן הזוג צריך לקחת את הפיקוד בשלב זה ולנהל את כל המו"מ עם צוות חדר הלידה. צריך להיות שקט וחושך בחדר הלידה. עדיף שיהיה מגע בין בני הזוג, כדי להשרות ביטחון ולתת ליולדת ללכת לאיבוד בתוך ענן הכאב והעונג, תוך כדי כך שהיא מרגישה שיש לה "עוגן" במציאותץ המגע של בן הזוג. מגע מתמשך. לפני הציר, באמצע הציר ואחרי הציר. יד חמה ומערסלת בבטן התחתונה.

אז לא להיבהל, אלא להתמסטל. תני לעצמך, גם אם את אחת כזאת שחייבת להיות כל הזמן בשליטה, ללכת קצת לאיבוד בתוך הצירים. תני לבן-זוגך לנהל את העניינים ותסמכי על כך שצוות בית החולים ידאג לבריאותך ולבריאות התינוק.